<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"ד</h1>
<h2>דף קכז:</h2>
נאמן האב לומר זה בני בן גרושה וחלוצה וגם נאמן לומר בני זה ממזר ואפילו על עובר שבמעי אמו אם שניהם אומרים רוצה לומר היא והוא שהוא ממזר נאמנים. ודוקא על בנו נאמן לפוסלו אבל על בן בנו אינו נאמן לפוסלו רוצה לומר אם יש לבן בנים אינו נאמן פשוט וכתב בע' הלכו' גדולו' דאינו נאמן על בנו לומר שהו' ממזר אלא דוקא בהכירא דבכור שאומר שהוא בכור ושהוא ממזר, וראשון עקר דבכל ענין נאמן לומר שהוא ממזר וכתב הרמ"ה דוקא דלא הוי ליה חזקה דכשרות אפומא דאבוה אבל ה"ל חזקה דכשרות אפומא דאבוה לא מהימן עליה למפסליה אלא בסהדי ע"כ וכן מוכח לקמן. אמר בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמ' אלא במה שאמר בראשונה. אבל אם אמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן דמה שאמר עבדי תחלה רוצה לומר שמשו כעבד, ואם מתחלה כשאמר עבדי הוא היה קורא אותו עבדא מנראה רוצה לומר שנראה מדבריו שהיה עבד וחזר ואמר בני אינו נאמן לומר בני הוא. ואם היה עובר על המכס ומן העבד יש לו לפרוע ואמר בני וחזר ואמר עבדי נאמן כי לא אמר בני אלא להבריחו מן המכס, ואם אמר עבדי וחזר ואמר בני אינו נאמן דאם לא היה עבד לא היה אומר לו עבדי הוא מאחר שהיה במכס פשוט בבתרא.
